ילדה רעה? אני?

לכולנו יש בגוף שתי ישויות נפרדות.

האחת טובה- חמודה ותמימה, וותרנית ושקטה.. מין רוני דלומי כזאת שחיה לנו במוח ואומרת לנו איך נכון להתנהג ושממש כדאי לנו לחייך.. השניה רעה- אגרסיבית, לוחמנית ודורסת.. מין נעמי קמפבל כזאת שאומרת לנו- זין על הכללים, את עצבנית, תיכנסי בה!!!

אצל חלקנו דלומי יותר דומיננטית מנעמי ואצל חלקנו- להיפך.. תמיד טוב ששתי הבנות תהיינה לנו בתודעה, גם דלומי וגם נעמי..

אני עד היום במלחמה עם הנעמי שלי.. אני אומרת לה לא לצאת אף פעם! כי כשהיא יוצאת אז אנשים נפגעים.. וזה אף פעם לא נגמר טוב.. וגם אם אני מרגישה תחושה רגעית של ניצחון (משהו כמו: יש! דפקתי למטומטמת הזאת את הסלולרי שלי בראש..) תמיד מגיעה החרטה המרה (או תביעה בבית משפט).. מצד שני כשאני נותנת לדלומי לנהל את העניינים, היא מגיבה בחיוך ביישן כזה לכל מי שדורך עליי ומזמינה עוד ועוד אנשים לבוא ולדרוך, ואחר כך בבית אני מתחרטת וחושבת: הייתי צריכה להיכנס בה.. או לפחות לתת לנעמי להיכנס בה..

אז ניסיתי גם את זה וגם את זה ובאמת שאני לא יכולה להחליט איזה פרצוף יותר מתאים לי הרעה או הטובה..

אולי אני פשוט צריכה להשלים עם זה שאני לא בנאדם טוב? ומי בכלל החליט שדלומי יותר טובה?

או שאולי עם אנשים מסויימים אנחנו מתנהגים כמו דלומי ועם אחרים כמו נעמי? זה לא הופך אותנו לצבועים? או לכל הפחות למפוצלי אישיות? מה עושים?? מי קובע??

אחרי מחשבה היסטרית בנושא החלטתי: כל עוד אני לא פוגעת במי שלא עשה לי שום דבר רע, כל עוד אני לא פוגעת במי שאוהב אותי ולא התכוון לפגוע בי, אני יכולה לתת למי שרוצה מביניהן לנהל את ההצגה..

אם דלומי עדינה מדי ולא עומדת על שלה (או על שלי במקרה הזה) אז אני אתן לנעמי להשתלט על העניינים לא לפני שדלומי משביעה אותה שלא תזרוק חפצים חדים על אנשים, או תפגע במי שאני אוהבת..

אם נעמי מגזימה ואני מרגישה התפרצות געשית הולכת ומתקרבת, אחת כזו שאני אתחרט עליה, דלומי מגיעה לשטח, לא לפני שהיא מקבלת איזו בעיטה קטנה בתחת מנעמי, שאומרת לה: דיר באלאק אם את מוותרת על הדברים שחשובים לי/לך/לה באמת..

הכי חשוב ללכת עם האמת שלנו (כל עוד היא לא זהה לאמת של או ג'י סימפסון או משהו) ולדעת להתנהל בצורה ערכית, מוסרית, רגישה ומתחשבת ברגשות של אחרים. לדעת לעמוד ולהלחם בכל הכוח על מה שבאמת חשוב לנו ולא לתת לאף אחד להשפיל אותנו או לפגוע בנו, והדובדבן שבקצפת, האימא של כל העצות:

תבחרו את הקרבות שלכם!!!

אם מישהו נרגן עקף אתכם בתור בבנק- זה בעיה שלו, תאמינו לי שאנשים כאלה סובלים יותר ממה שאתם מדמיינים, אם קרוב משפחה העיר לכם שקצת שמנתם, או במקרה שלי: שהתינוקת החדשה במשפחה ירשה את הירכיים השמנות מכם, קחו את זה בהומור ותבינו שאי אפשר להלחם בכל החזיתות ושעדיף לשמור אנרגיה למקרים קצת יותר חשובים :)

שיהיו לכם חיים מאושרים ומלאי דלומי

נתראה פעם הבאה כאן בחדר הירוק,

אוהבת...